החלטה בתיק בש"א 17687/07

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט טובי) מיום 30.4.07, אשר דחה את בקשת הרשות להגן שהגיש המבקש, והורה על פינויו משני מבנים וחצר בשטח של כ-270 מ"ר (להלן - השטח), המצויים במקרקעין שברח' פוריה 13 בתל-אביב  (להלן - המקרקעין) ואשר נקבע כי המבקש פלש אליהם שלא כדין.

2.         בית משפט קמא קבע כי לפי נסח הרישום, עיריית תל-אביב הינה הבעלים הרשום של המקרקעין (להלן - המשיבה), ודחה את טענת המבקש לפיה הבעלות במקרקעין שייכת לרשות העתיקות לישראל, וכאילו ניתנה לו על-ידה רשות להחזיק בשטח. כך גם נדחתה טענתו כאילו אגף הרווחה אצל המשיבה העניק למבקש את הרשות להחזיק בשטח, בשל היותו אסיר משוחרר. בית משפט קמא גם שלל אפשרות כי למערער ניתנה רשות בלתי הדירה להחזיק בשטח על-ידי המשיבה, בשל העדר הסכמה מפורשת מצדה.

בנוסף קבע בית משפט קמא כי ממועד הפלישה לשטח (אוגוסט 2002) ועד להגשת התלונה במשטרה כנגד המבקש בגין הפלישה (ינואר 2005) חלפו לכל היותר כשנתיים וחצי, זמן קצר מכדי שהמבקש יוכל לרכוש לעצמו מעמד של בר רשות בשטח.

כך גם דחה בית משפט קמא את טענות המערער כי השקיע כספים רבים בשטח, ובסכום כולל של 150,000 ש"ח, זאת בהעדר קבלות ואישורים מטעם המבקש שיעידו על כך.

3.         ביום 27.5.07 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין.

4.         ביום 3.9.07 הגיש המבקש את הבקשה דנן, על אף שיוער, כי מועד הפינוי נקבע בפסק הדין לסוף חודש יוני 2007.

בבקשה טען המבקש כי במשך התקופה בה החזיק בשטח, הושקעו על-ידו כספים רבים (150,000 ש"ח) בשיפוץ השטח ואחזקתו התקינה. לטענתו, המשיבה הסכימה להחזקתו בשטח ואף חייבה אותו בתשלומי הארנונה. כך גם הסכימה המשיבה כי המבקש ישלם את תשלומי החשמל עבור השטח במקומה. לטענתו, השטח מהווה מקום מגורים עבורו ועבור בתו הקטינה, אותה הוא מגדל לבד, ואם יבוצע הפינוי, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל הערעור.

5.         המשיבה בתגובה לבקשה, טענה כי היא מתנגדת מכל וכל לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה, כתב הערעור אינו מצביע על סיכויי ערעור טובים, הואיל ועיקר הערעור מתייחס לממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה.

גם בבחינת מאזן הנוחות, נוטה הכף לטובתה - פולש חסר זכויות שפלש לשטח שלא כדין. כשהאמור נכון לטענתה, גם אם המדובר בדירת מגוריו, וכפי שנקבע במקרים שכאלה בפסיקה.

6.         לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, מסקנתי כי דין הבקשה להידחות.

על המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכוייו בערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק עיכוב (מאזן הנוחיות) (ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עירית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668; רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל, ט.פ.). עם זאת יודגש כי הנזק אשר עשוי להיגרם למבקש במקרה של אי עיכוב פסק הדין, אינו השיקול היחיד שעל בית המשפט להידרש לו, ויש לבחון גם את הנזקים אשר עשויים להיגרם למשיב באם יעוכב פסק הדין (ראו: רע"א 1767/07 שרעבי נ' מדינת ישראל, ט.פ. וכן ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית, ט.פ.).  

במקרה דנן עיקר טענות המבקש בהודעת הערעור, מופנות כלפי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. טענות אלו הועלו על-ידי המבקש במסגרת בקשת הרשות להגן שהוגשה לבית משפט קמא, אולם הללו נדחו בפסק הדין אחת לאחת, בפסק דין מפורט. כידוע, לא בנקל יתערב בית המשפט שלערעור בממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא, ועל כן על פניו, נראה כי סיכויי הערעור במקרה שלפנינו, אינם גבוהים במיוחד (ראו: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582).

באשר למאזן הנוחיות, אכן, מעת שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פינוי של אדם מדירת מגוריו, לא בנקל יידחה בית משפט בקשה לעיכוב ביצוע, זאת בשל הנזק הקשה אשר עלול להיגרם למבקש. עם זאת, עלינו לזכור כי במקרה דנן מדובר במי שפלש למקרקעין בלא רשות כדין. במקרה שכזה קבעה הפסיקה כי בתי המשפט מצווים "...להשמיע גם את קולו של האינטרס הציבורי בדבר הצורך במאבק לזכויות הציבור לקרקעות וכנגד פלישה לקרקעות ציבור והפקרות בתחום זה" (רע"א 11700/05 חבה נ' מינהל מקרקעי ישראל, ט.פ.). כן ראו: רע"א 11527/05 עיריית תל אביב-יפו נ' לוי, ט.פ ורע"א 1004/05 שרלי חומרי בניין בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל, ט.פ.).  במקרה שכזה, גובר האינטרס הציבורי - מניעת פלישות בלתי חוקיות למקרקעין ציבוריים - על פני האינטרס של המבקש.

יתר על כן, בשונה ממקרים אחרים, התקופה בה החזיק המבקש במקרקעין קצרה יחסית. לבסוף, חלק מרכזי בטיעוני המבקש, עניינו ההשקעות הכספיות שהשקיע בשטח. אם אכן יתקבל ערעורו, הרי יוכל להיפרע מהמשיבה ואין בין טיעון זה לבין שאלת הפינוי מאומה.

7.         לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ה' בחשון, תשס"ח (17 באוקטובר 2007).